עוד לפני שהיו אגוז, מגלן, רימון ואפילו סיירת מטכ"ל….
הייתה יחידה קטנה, ומחתרתית של חבר'ה שלקחו על עצמם את הצבת הסטנדרטים ויכולות הביצוע של פעולות מיוחדות מעבר לקווי האויב.
בשנות ה-50' צה"ל התאושש ממלחמת העצמאות, רוב הלוחמים הותיקים של הפלמ"ח השתחררו והמדינה הייתה שקועה בבעיות של מדינה שרק הוקמה. הרמה של הצבא הייתה ירודה ולאחר מספר כשלונות מבצעיים החליטו להקים יחידה מיוחדת שתייצר את הסטנדרט לכל מה שיבוא אחריה.
יחידה 101
יחידה 101 הוקמה כיחידה קטנטנה (בשיא גודלה מנתה 50 איש) ע"י אריק שרון שגייס אליה את מיטב אנשי השטח והשדאות שהכיר, היחידה החלה בפעולות פשוטות ולאט לאט צברה הצלחות וזכתה להוקרה.
אתם יכולים לקרוא עוד על הרקע ההסטורי כאן
עוד פרטים פיקנטיים על היחידה כאן.
מאיר הר-ציון
החייל הכי מפורסם ביחידה היה מאיר הר-ציון.
כמה טוב ומפורסם הוא היה?
משה דיין אמר עליו: "בעיני, הר ציון הוא החייל הטוב ביותר שקם לצה"ל"
אריק שרון כתב עליו:
"תוך זמן קצר הפך מאיר ללוחם הנועז ביותר של יחידה 101 והצנחנים, לסייר מעולה ואולי המעולה ביותר שידע צה"ל מעודו"
על קצה המזלג מהדברים שהוא עשה:
- הוביל חוליה של 4 אנשים לפשיטה בחברון בהליכה של 42 ק"מ בשלג ( תזכרו, שנות ה-50' אין GPS, מכשירי קשר או חילוץ מוסק).
- מפקד סיירת הצנחנים הראשון.
- הוא בכלל לא עשה קורס קצינים, משה דיין החליט שזה בזבוז זמן ופשוט נתן למאיר דרגות קצונה.
- בזמנו הפנוי היה מטייל ( כן ממש טרקים כמו בדרום אמריקה..) במדינות אויב. פשוט עובר את הגבול ומטייל לו לפטרה, עתיקות בסוריה וכו' (ואתם חשבתם שהטיול שעשיתם בנגב היה מאתגר?)
- נפצע אנוש בפעולה מול הסורים וניצל בעזרת ניתוח שדה בגרון.
- לאחר התאוששות מהפציעה היה בין המדריכים הראשונים בסיירת מטכ"ל בכל הקשור לשדאות, שטח וניווט.
- למרות הפציעה במלחמת ששת הימים התנדב ולחם יחד עם סיירת הצנחנים.
- במלחמת יום הכיפור עלה לגולן בתור אזרח ופשוט חילץ פצועים למרות הנכות שלו. מספר פעמים אף התחזה למת כשעברו בסמוך לוחמים סורים.
לא גירדתי פה אפילו מעט את הדרך שהר-ציון עיצב את רוח הלחימה של צה"ל כפי שאנחנו מכירים.
אתם יכולים לקרוא עליו עוד המון ברחבי הרשת ובעשרות ספרים.
אבל מה שאני באמת ממליץ לכם לקרוא, הוא את היומן שלו.
כן כן, מתברר שהלוחם עז הנפש היה כותב יומן.
את מעלליו הצבאיים ויחידה 101 הכרתי טוב לפני שהתחלתי לקרוא את היומן.
תתפלאו לשמוע, אבל החלק הכי מדהים ביומן הוא לא החלק בו הוא מספר על השירות ומעללי הגבורה…(עדיין מעניין כן? )
החלק שהיה לי אישית הכי מדהים לקרוא הוא החלק בו הוא מתאר את הילדות שלו.
שם אתה מתחיל להבין איך הוא גדל להיות "החייל הכי טוב בצה"ל"
- איך בתור ילד הוא היה מציב לעצמו אתגרים של משמעת ( לקום כל יום ב-4 בבוקר לפני בית הספר לבדוק מלכודת ארנבים בראש הר הגילבוע בגשם).
- איך בגיל 17 הלך לטייל עם אחותו בגבול סוריה ונפל בשבי.
- איך עבד כרועה צאן, המשמעת והכרת השטח שהדבר דורש.
- איך בלילה היה מתפלח מחוץ למחנה בטיולים שנתיים רק כדי לטייל עצמאית עד שקיבל עונש לא לצאת לטיולים יותר.
ועוד המון המון סיפורים שמעידים על אופי חזק ומנטליות מיוחדת.
בעיקר כי הוא מתאר הכל בצניעות מיוחדת ומספר בעיקר על הפחדים וכמה קשה לו.
אני ממליץ לכם בחום לקרוא את היומן שלו ( שאגב מקבלים אותו במתנה בסיום קורס קצינים וביחידות מיוחדות)
תאמצו את הגישה כבר עכשיו, לא כשאתם כבר חיילים!
הספר נקרא "פרקי יומן"
