במלחמת לבנון ה-2 במהלך מבצע עמוק בשטח האויב של סיירת מטכ"ל. נהרג סגן אלוף עמנואל מורנו.
על הפעולה מתוך ויקיפדיה:
"לאחר שהפסקת האש במלחמת לבנון השנייה נכנסה לתוקף, הוביל מורנו כמאה לוחמים בפעולה באזור בעלבכ, אליה הגיעו בשני מסוקי יסעור,[7] כשהם מחופשים לחיילי צבא לבנון.[1] הידיעה על הפעילות דלפה לכלי התקשורת הלבנוניים ולחזבאללה, אך בחדר הפיקוד בקריה הוחלט להשלימה. לאחר סיום הפעולה, כשהכוח עשה דרכו חזרה, נתקל הכוח במארב של חזבאללה, ומורנו, שישב בג'יפ, נפגע ומת מפצעיו זמן קצר לאחר מכן.[8] הוא היה החלל הראשון של סיירת מטכ"ל שנהרג בפעולותיה מאז שנת 1994. נקבר בהר הרצל. על פעילותו הביטחונית, כולל הפעולה שבה נהרג, הוטל איפול כבד, והוא חייל צה"ל היחיד שגם אחרי מותו נאסרה תמונתו לפרסום."
דעאל שליו חברו הטוב כתב עליו :
"פרצופו של סא"ל עמנואל מורנו נותר חסוי מהציבור גם היום, כמעט שבע שנים לאחר מותו. אפשר רק לדמיין מה והיכן עשה במהלך שירותו הצבאי כדי שהמדינה תמשיך להסתיר את תמונתו מהציבור ולא תאפשר לנו לחלוק את הזכרונות והתמונות. את דרגתו הוא קיבל כמינוי אישי, לא לפי תקן, לא לפי תפקיד. הוא היה משהו אחר, מחוץ לקריטריונים הרגילים, מחוץ לנורמה. יכולת אישית וביצועית אחרת לגמרי, שהסתתרה תחת פנים עדינות ומחייכות. מי שלא הכיר אותו, לא יכל לנחש שמאחורי העדינות והחיוך הנבוך מסתתרת נחישות פלדה ומיומנות קטלנית.
"בדרכו, עמנואל הלך תמיד לפני המחנה. חלוץ היה. מכביר בעשייה וממעט במילים. תמיד נכון ומוכן לעשות, לעזור, לתת כתף, לפתור בעיה ותמיד עשה זאת בטבעיות, ללא כל מאמץ. הוא עושה, כמו לכך נועד. הוא עשה דברים שלא עלו על הדעת, הוא הגיע למקומות אליהם לא ניתן להגיע, הוא היה מה שאחרים לא יכולים להיות. כולנו ידענו שהוא זה שחטף את מוסטפא דיראני ועשה עוד אלף דברים שאף אחד לא באמת ידע וכולם רק ניחשו. אבל במקום הילת מיסתורין וחזה נפוח, ראית רק את אותו עמנואל שקט וצנוע, איש אמת, צחוק וחברים. "
כשאתם קוראים על אנשים כאלה, תמיד עובר לכם בראש שהם בטח עשויים מחומר אחר, גדלו בסביבה אחרת. היו תמיד מהמוצלחים האלה ושאין שום סיכוי שאני הקטן יום אחד אהיה משהו שאפילו קרוב לזה.
עמנואל בטירונות – מתוך אתר הגבורה.
הקשיבו טוב טוב למה שיש לחברו לצוות לספר:
מתברר שגם עמנואל, שהיה מגדולי הלוחמים של צה"ל בדור האחרון , שהיה קצין בפלגה המיוחדת של סיירת מטכ"ל, לא היה בכושר טוב, לא כשרוני במיוחד בחיילות, לא בניווט, לא בקליעה ולא בריצה.
אבל מה כן היה לו? גישה מנטלית ומשמעת שגרמו לו לאט לאט להתעלות מעל כולם ולהגיע לאן שהגיע.
" גם מסע של אלפי קילומטרים מתחיל בצעד אחד"
גם האנשים הגדולים האלה לא נולדו כאלה.
בונים את עצמך להיות איש גדול בהרבה צעדים קטנים.
לא נולדים גיבורים, בונים את עצמכם לאט לאט להיות כאלה.
האתר לזכרו.
הקלטה של עמנואל בטקס הענקות דרגות. שימו לב למה שהוא אומר על קושי ועל הדרך שאנחנו צריכים להסתכל עליו.
השימוש בקושי וברע כמנוף.