כולכם בטח מכירים M4, תבור ונגב. אבל מה היה פעם?
איך הדברים התפתחו לאורך השנים? ואיזה נשקים אקזוטיים היו בשימוש?
קצת רקע - רובה, תת מקלע ומקלע קל
לא נכנס ליותר מדי פרטים אבל באותה תקופה היה נהוג שיש רובה,תת מקלע ומקלע קל. כל אלה התפתחו אחרי מלחמת העולם ה-1 ששם כל החיילים היו מצויידים ברובה בלבד. באותה תקופה היו רק מקלעים כבדים. ככה שהיה מקלע כבד בעמדות מבוצרות שהיה תופר את החיילים המסתערים מה שגרם לתקיעות המפורסמת של מלחמת העולם ה-1 (בטח למדתם בשיעורי הסטוריה).
הרובה לא יעיל בטווחים הקרובים וכל הסתערות על קווי האויב הייתה נגמרת בטבח של הכח המסתער. לקראת סוף המלחמה המציאו את תת המקלע ואת המקלע הקל ששברו את הקיפאון של מלחמת העולם ה-1 והיו הסטנדרט במלחמת העולם ה-2 עד לשנות ה-60.
רובה – נשק ארוך שיורה כדורים גדולים (7.62 ואף יותר גדולים) לטווח רחוק. מאוד מדוייק ומאוד קטלני בפגיעה.
הבעיה? קצב אש איטי, באותה תקופה רוב הרובים היו עם בריח, כלומר היה צריך לדרוך אחרי כל ירייה ועם מחסנית של 5-10 כדורים.
במונחים של היום זה ממש בדיחה.
כדי לפצות על החיסרון המשמעותי של הרובה בלחימה בטווחים קרובים, לש"ב או בלילה (כשלא רואים לרחוק) המציאו במלחמת העולם ה-1 את תת המקלע.
תת מקלע – יורה כדורים קטנים ( 9מ"מ של אקדח) לטווח קצר, בעל קצב אש גבוה ונפח מחסנית גדול. חיסרון – לא יעיל כמעט מעל 100-150 מטר.
ולכן בכל כח היה שילוב בין רובאים ולוחמים עם תת מקלע בהתאם לצורך.
מקלע קל – מקלע שאדם אחד יכול לשאת, נע עם כח מסתער ויכול לשמש לחיפוי מקומי.
מבין ה-3 רק המקלע הקל בשימוש כיום. בסוף מלחמת העולם ה-2 הגרמנים שילבו את הרובה עם תת המקלע ויצרו את רובה הסער שהוא שילוב של שני הכלים. מדוייק לטווחים בינויים, בעל קצב אש גבוה ומחסנית גדולה מה שעושה אותו יעיל גם לטווחים קרובים.
מלחמת העצמאות
עוד לפני קום המדינה הנשק של המחתרות וההגנה היה פשוט מה שאפשר היה להשיג בדרכים חוקיות כאלה או פחות. הצבא הבריטי שלט כאן ולכן רוב הנשק היה נשק שנגנב מהבריטים או ניתן על ידם (בחלק מהמקרים)
מי מזהה את הנשק בתמונה?
רובה לי אנפילד סימן 1 – הרובה הסטנדרטי של הצבא הבריטי במלחמת העולם ה-1. הגיע כעודפים לארץ. לצבא הבריטי היה כבר אנפילד סימן 4 שלא היה שונה בהרבה.
עוד פרטים על הרובה כאן
תת מקלע סטן – כאלו שנגנבו מהצבא הבריטי והיו כאלה שיוצרו במחתרת בארץ. היה קל ליצור,היה ידוע כבעל בעיות באמינות. האגדה אומרת שהקפיץ המחזיר שלו נלקח ממזרנים.
עוד על הסטן קראו כאן
מקלע קל ברן – מקלע שיורה את אותה התחמושת כמו של הרובה, רק באוטומט. באותה תקופה רוב המקלעים הקלים היו מוזני מחסנית ולא שרשיר כמו היום. המחסנית למעלה כי יותר קל להחליף אותה בשכיבה (כל מי שהיה נגביסט וניסה להחליף תוף בשכיבה יבין).
היה המקלע החביב על הפלמ"ח.
עוד על הברן כאן
הנשק בצהוב….. מי מזהה? הנשק הבריטי שציינתי היה הנשק העיקרי של המחתרות ולוחמי תש"ח עד עסקת הנשק הצ'כית שעליה בחלק הבא. בנוסף לנשק הבריטי היו עוד המון כלים אקזוטיים שאיכשהו התגלגלו להם לאיזור בתקופת הכאוס של אחרי מלחמת העולם ה-2……
אבל אף אחד מהם לא באמת היה סטנדרטי ובשימוש נרחב.
מלחמת העצמאות השלב ה-2
עם עסקת הנשק הצ'כית הגיע לארץ משלוחי נשק וכתבתי מאמר שלם על כמה הזוי היה הנשק שהגיע לכאן….. קרא כאן על ההסטוריה ההזויה של הנשק בקום המדינה.
שנות ה-50' העוזי מגיע
רובה המאוזר ומקלע המגל"ד נשארים בשרות אבל הסטן יוצא משימוש ובמקומו נכנס העוזי המפורסם תוצרת כחול לבן. העוזי היה מהפכני בכך שהמחסנית הייתה בידית האחיזה כמו באקדח מה שנתן לו מידות קומפקטיות.
עוד על העוזי כאן
העוזי נחשב כנשק מוצלח בעולם וחברת FN הבלגית בחרה לייצר אותו בשביל כמה מדינות באירופה. הוא יוצר שם תחת השם MP-2 ובתמורה צה"ל קיבל את מקלע המאג ורובה ה-FN FAL. הצבא ההולנדי ושיריונרים בצבא הגרמני השתמשו בעוזי.
שנות ה-60' בתמורה לעוזי קבלנו כלים שמחליפים את הנשק הגרמני שהיה בצה"ל...
כמו שאמרנו מקודם, הצבא הגרמני שילב את הרובה ותת המקלע ויצר את רובה הסער ה-STG 44. הסובייטים חיקו את הנשק וביססו עליו את הקלשניקוב. (תעשו גוגל לשניהם ותראו את הדימיון) אבל משום מה במערב עוד לא כל כך התלהבו מהרעיון של רובה הסער.
במקום זה החליטו להשאר עם הקונספט של רובה ותת מקלע, רק שאת הרובה שיפרו פלאים. הרובה בתצורה החדשה הוא חצי אוטומט\אוטומט ובעל מחסנית של 20 כדורים.
באנגלית סוג הרובה הזה נקרא Battle rifle
די סבבה, אתה לא תקוע עם נשק שצריך לדרוך אחרי כל ירייה, 20 כדורים במחסנית זה סבבה לגמרי. רק שהרובים האלה היו נורא ארוכים ויחסית כבדים. גם התחמושת הייתה יחסית כבדה (7.62 נאט"ו, מצד שני, כל פגיעה גורמת נזק רציני ביותר).
FN FAL או רומ"ט
צה"ל קיבל מהבלגים את רובה ה-FN FAL . צה"ל היה בין הצבאות הראשונים שאימץ את הרובה הזה שיותר מאוחר נהיה הנשק הכי פופולארי במערב. לכל מדינה כמעט הייתה גירסא משלה. כאן יש הסבר על הגירסא הישראלית. משום מה בארץ קראו לרובה – "רובה מטען". אין לי מושג למה. בקיצור רומ"ט.
מקלעון FN
בנוסף הרומ"ט הגיע גם בגירסת מקלעון עם קנה מעובה ודורגלים. המאג עוד לא היה נפוץ והמקלעון היה המקלע הקל הסטנדרטי ברמת הכיתה. שימו לב שהוא מוזן במחסניות של 20 כדורים! תחשבו מזה לתת חיפוי עם כזו קיבולת קטנה לעומת מקלע עם שרשיר…
קלשניקוב
ה-FN היה מהולל בכל העולם אך בתנאים של סיני הרובה היה נתקע והחיילים לא אהבו אותו. במיוחד כשלמצרים ולסורים היו קלשניקובים שהיו הרבה יותר מפתים לחיילים.
הרבה חיילים היו פשוט זורקים את ה-FAL ולוקחים לעצמם קלשניקוב בזמן אמת. גם היחידות המיוחדות העדיפו את הקלשניקוב.
ביחידות המיוחדות הקלשניקוב היה הסטנדרט ביחד עם העוזי, בין אם זה השייטת או סיירת מטכ"ל.
סרטון מארץ המרדפים בבקעה בסוף שנות ה-60. שימו לב לכל הכלים שציינו: עוזי, רומ"ט, מקלעון, מאג ועוד כמה קלשניקובים פה ושם.
שנות ה-70' רובה הסער הישראלי הראשון מגיע.
במהלך מלחמת יום כיפור ישראל מקבלת סיוע בנשק מארה"ב ומקבל כמות של M16. זו הפעם הראשונה שהנשק מופיע בצה"ל. מכל מיני סיבות לא מתרשמים ומחליטים לאמץ נשק ישראלי שמבוסס על הקלשניקוב – הגליל.
אין יותר חלוקה לרובה ותת מקלע, יש כלי אחד שיודע לעשות הכל. אמנם יש גירסא קצרה וגירסא ארוכה אבל חוץ מהאורך הכלים מתפקדים אותו הדבר.
רק באמצע שנות ה-2000 צה"ל יפטר מהנשקים הארוכים שלו ויאמץ באופן גורף נשק קצר.
גליל
הגליל היה מין שילוב בין הקלשניקוב ל-M16. הגליל מבחינת אופן פעולה ומנגנון הוא 100% קלשניקוב, אבל התחמושת והכוונות הוא בכיוון של הנשק המערבי עם חרירית במקום ה-V של הקלאצ'. הגליל הגיע ב-5.56X45.
הגליל הגיע עם כמה גימיקים:
כל רובה הגיע עם דורגל.
הדורגל היה בעצם גם קאטר לחיתוך גדרות תיל.
בתופסן של הדורגל היה מובנה פותחן בקבוקים.
צפו בוידאו:
לחייל מימין מולבש ררנ"ט על הרובה. זו פצצה שעפה ע"י ירי של תחמיש, היה פופולארי עד שהמטול החליף אותו. פעם הררנ"ט היה הולך בחוד במקום הקלע.
עוד על הגליל והגירסאות השונות שלו כאן
מקלע RPD
נשק שלל נוסף שהיה בשימוש יחסית נרחב ביחידות המיוחדות הוא מקלע ה-RPD. המאג כמו שאתם יודעים הוא נשק כבד. בעיקר כי התחמושת שלו כבדה.
לצבאות ערב היה מקלע סובייטי שירה כדורים של קלשניקוב, כלומר 7.62X39 שהם יותר קלים מכדורים של מאג. המקלע עצמו גם יותר קל מהמאג ולאט לאט המקלע תפס פופולאריות. בשלב מסויים הוא המקלע נהיה סמל סטטוס של יחידת אגוז וסיירת גולני.
אם תחפשו תמונות של אגוז מההקמה של עד תחילת שנות ה-2000 תראו שם רק RPD. בפלס"ר גולני אימצו את המקלע עוד בשנות ה-80'.
המקלע הוחלף סופית ע"י הנגב הקל ממנו בתחילת שנות ה-2000.
שימו לב למקלענים פה. בדקה ה-1:50 שהם פורקים מהשיחים ואחרי זה בתעלה.
שנות ה-90' - הקאמבק של ה-M16 וההגעה של הנגב
לגליל הייתה בעיה אחת רצינית ביותר והיא……..שהוא היה ממש כבד. 5 קילו. זה יותר כבד מתבור עם מטול לצורך העניין.
יחד עם העובדה שהיה אפשר לקנות את ה-M16 בזול מהאמרקאים די הכריעה את הגורל של הגליל….
על הגירסאות של ה-M16 בצה"ל אפשר לקרוא כאן – משפחת ה-M16 בצה"ל.
מקלע הנגב
מקלע הנגב הוא בעצם חיקוי יותר מוצלח של מקלע המינימי. זוכרים את FN החברה שיצרה את המאג? אז הם החליטו לייצר מקלע קל יותר בקוטר 5.56 וקראו לו מינימי. המקלע היה בשימוש מוגבל בצה"ל ביחידות מיוחדות עד שהנגב הגיע ונעשה סטנדרט בכל הצבא.
(היום FN מייצרות גם מקלע 7.62 בתצורה הזו וקוראת לו מקסימי)
שימו לב למקלעי המינימי (בגירסת הצנחנים הקצרה) בתמונה הבאה באימון של -669.
מתוך פורום פרש
פה אתם יכולים לראות את ישו של הרובים כמו שאוהבים לכנות אותו (ערוץ נשק מאוד מומלץ למתעניינים). ישו, כלומר אייאן מתלהב מהנגב ומשבח אוו לעומת המינימי:
