מורשת קרב – באנימציה

כבר דברתי לא פעם על כמה מורשת זה חשוב. לא פחות מהכושר שלכם, לא פחות מהמקצועיות שלכם.

מי שיודע את העבר תמיד ירגיש שהוא חלק ממשהו גדול יותר וממשיך אותו. במצבי אמת קשוחים כשהפחד שולט זיכרון של מעשה מיוחד ע"י אדם פשוט יכול לתת לכם את העוד % מוטיבציה שיגרום לכם לעשות משהו שיציל את המצב או לא להשבר גם כשהכל אבוד.

בנוסף ממור"ק אפשר גם ללמוד שיעורים מעשיים שאפשר ליישם. שיעורים שאולי אפילו יצילו את החיים שלכם ושל החברים שלכם.

לאחרונה נתקלתי בסרטונים האלה של חיל החינוך ונורא התרשמתי. הם מעבירים את הסיפורים בצורה מאוד טובה והאנימציה מוסיפה המון לדעתי.

בחרתי כאן כמה והוספתי את הנקודות שלי.

החובש מגבעת התחמושת

לא יודע אם אתם יודעים, אבל כל הקרבות המפורסמים של הצנחנים עשו יחידות המילואים שלהם. כל הקרבות המפורסמים של גולני עשו הסדיר שלהם….

ככה יצא.

אפשר ללמוד פה שבמצב אמת יחידות מילואים יתפקדו באותה רמת פעילות כמו יחידות סדירות. בעבר כשהצבא היה מתאמן הרבה יותר יחידות המילואים היו לפעמים נחשבות יותר איכותיות מהסדיר בגלל הניסיון הרב של הלוחמים שם.

יגאל היה בקרב על גבעת התחמושת בן 27 ונהרג ביום כיפור כשהוא בן 33. אז אם אתם חושבים שמילואים זה גבעת חלפון…. זה ממש לא.

טוב אולי קצת כן, אין את השטויות של הסדיר, אבל ברמת האימונים ביחידות מילואים הרציניות, הקושי והרמה של האימונים לא נופלת מהסדיר.

המ"כ מתל פאחר

כשהמילואים של הצנחנים שחררו את ירושלים.. הסדיר של גולני כבשו את רמת הגולן.

כאן בקרב של גדוד 12:

גם בקרב על גבעת התחמושת וגם כאן הלוחמים נלחמו ביעד מבוצר.
בפשטות זה שטח שולט עם המון בונקרים ששולטים על השטח מסביב. בין הבונקרים מחברות תעלות ככה שבמקרה של הפגזה או התקפה על המוצב הלוחמים המגינים יכולים לנוע בין הבונקרים בלי להחשף החוצה וסיכוי נמוף להפגע יותר גם מהפגזה על המוצב.

לכן הכח התוקף רוצה כמה שיותר מהר להגיע אל תוך התעלות ואז בעצם הכח המגן מאבד את היתרון שלו. כל תנועה מחוץ לתעלות מסוכנת מאוד כי היא חושפת אותך לבונקרים ולאויב שבתעלה.  היום צה"ל כבר לא מתאמן על יעד מבוצר, פעם זו הייתה חלק מההכשרה הבסיסית של כל חי"רניק. נכון או לא העתיד יגיד..

עוד על קרב תל פאחר כאן.

הקטע עם הקלשניקוב בסרטון? יכולים לקרוא כאן עוד על הנשק של צה"ל באותה תקופה.

התקפת מוצב!

רוב מי שהולך להיות בקרבי הולך לשמור במוצבים.

תמיד לתוקף למי שתוקף יש יתרון. הוא מחליט מתי ואיפה יתחיל האירוע. ככל שהכח התוקף יותר קטן, ככה יותר קל לו להתגנב.

כאן אנחנו שומעים את הסיפור של הצד המתגונן במוצב. הסיפורים כאן שונים, בשני המקרים הראשונים מדובר על 2 צבאות סדירים שנלחמים במהלך מלחמה סדירה. פה מדובר על כח תוקף קטנטן שכל המטרה שלו היא לגרום לכמה שיותר נזק, וגם לוקח בחשבון שהוא כנראה לא יצא חי מהמשימה שלו.

שיר שנכתב על גלעד

מה אפשר ללמוד מהסיפור?

דבר ראשון זו החתירה למגע המטורפת של תום. עד כדי קרב מגע והאבקות עם המחבל. גם לומדים שבמציאות דברים מתחרבנים ולא הולכים חלק דווקא במצב אמת. נגמרת התחמושת, אתה בועט בנשק של המחבל ונופל בעצמך…

לי אישית קרה שבמהלך פעילות מבצעית כשיש יריות והכל מסביב בתוך עזה עפה לי הנעל מהרגל ….. בחיים לא קרה לי לפני או אחרי. פשוט במצב אמת קורים דברים מוזרים. ככה זה ותהיו מוכנים לזה.

בנוסף תום מדבר כאן על בישול רימון. כעיקרון זה דבר אסור בצבא אבל לפעמים כמו במקרה שהוא נותן כאן זה יכול להיות הפתרון הנכון. זה דבר עם סיכון לעשות ולרוב לא מומלץ, אבל טוב שתכירו שזה קיים.

הקלע הצעיר שחיסל חולית קומנדו של חיזבאללה

לפעמים צריך יותר מזל משכל ולהיות במקום הנכון בזמן הנכון.

אבל האמת שהיה פה שכל, והרבה.

כמו שכתבתי מקודם, בתור מגן גורם ההפתעה הוא אצל האויב. הם קובעים מתי לתקוף ואיך.

חיזבאללה צופה כל הזמן את השיגרה של צה"ל ובהתאם לזה מכין תכניות תקיפה. 

הצנחנים פה שבדרך כלל היו שומרים בפילבוקס החליטו לשנות ולעבור לבניין שמול הפילבוקס. חיזבאללה כמובן לא ידע את זה ותכנן את כל ההתקפה שלו על הפילבוקס. אם החיילים היו בפילבוקס בזמן ההתקפה התוצאה הייתה אחרת לגמרי.

לזכור – בזמני מתיחות, לשבור שגרה, להשתמש הרבה בהטעיה, בובות, כלי דמה ועוד.

הולך לתרום דם - ולעצור פיגוע

הסיפור הזה הוא לא על טקטיקה או סיפור מסובך כנגד כל הסיכווים. היא בעיקר על הגישה והרוח.

משה היה ברגילה, בטירונות ( אם אני זוכר נכון) ובלי נשק. גם על האקדח שהוא השתמש בו לא הייתה לו הכשרה רשמית. אבל הוא צעיר, בריא וחזק יודע שהוא חייב לעזור במה שהוא יכול, אם זה לעצור את המחבל במכות או לקחת אקדח משוטר ולסיים את האירוע בצורה סופית.

תומך לחימה - משתתף בלחימה

נדמה שהרבה אנשים לא מבינים את ההבדל בין ג'ובניק לתומך לחימה.

תומכי לחימה הם חלק ממסגרת לוחמת כמו ברמת גדוד רק שהיעוד שלהם הוא החלק הלוגיסטי\תפעולי.
אם עכשיו גדוד צנחנים כובש את דמשק הוא צריך נהגי משאית שיביאו לו אספקה לשם, מכונאים שיתקנו את הרכבים\נגמ"שים שלהם ואנשי לוגיסטיקה שיטפלו להם בציוד.

תומכי הלחימה הם חלק מהגדוד לכל דבר ומתלווים אליו לכל מקום שילך. 

מקווה שעזר לכם להבין את ההבדל בין ג'ובניקים (שכבודם במקומם מונח) לתומכי לחימה.

מורשת קרב – באנימציה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.